מקום להיות | ענבל תעוז

היא יושבת מולי, אחותה מולה, בשולחן הלבן שבמרכז פינת ההסבה בקליניקה שלי. הן באו לראות האם המקום מתאים לה לשימוש כקליניקה ואם אפשר יהיה לייצר שיתוף פעולה יחדיו. תוך כדיי התלהבות מחויכת מהמקום שלי, היא מספרת לי כי אחותה מעצבת פנים והמקום ממש יפה ונעים... היא שואלת אותי מי עיצב – ואני עונה שאני... וואו, כל הכבוד ממש נעים פה, זו התגובה שבדרך כלל אנשים מגיבים לתשובה שלי על השאלה הזו.

ואז מגיעה השאלה הבאה שגם אליה התרגלתי: האם אני חדשה באבן יהודה ....

ואני עונה שכלל וכלל לא ושבעצם זה כבר 18 שנה שאני גרה פה .

ושוב פליאה: אז איך זה שלא ממש ידעו עלייך אלא רק בשנה האחרונה ....

ואני, מחייכת לעצמי ואומרת לעצמי בשקט בלב: מה הפלא? מי שידע לא יכול היה להביט לי בעיניים ומי שלא ידע, לא ראה אותי מסתובבת כי לא הסתובבתי פה ....

ואז על מנת לבסס את תשובתי על זמן מגוריי פה, אני מוסיפה כתמיד – כן, וגם הייתי ממקימי בתי הספר הדמוקרטי לב השרון שבהדסים, ואב בנותיי ז"ל זכה בעתירה נגד משרד החינוך שאפשרה את פתיחתו של בית הספר. ושל כל בתי הספר הדמוקרטיים האחרים שנפתחו אחריו.

שוב אנחת התפעלות וואו... ממש הקמתם אותו? ואני עונה – כן, ולמשך שנתיים תמימות בכל ערב זה מה שעשינו, אנחנו ועוד 10 משפחות. ולא זאת בלבד, גם לימדתי יוגה מחול ותנועה שם למשך שנתיים בהתנדבות...

ושוב- וואו...

אז מה את עושה בעצם? היא שואלת אותי עם חיוך מקסים רך וצעיר.

ואני, שרגילה גם לשאלה הזו, מספרת לה שאני מטפלת דרך מגע...

ופה אנחנו נכנסות לשיחה על טיפול, אמונה, אנרגיה, חסד וכל מה שאני חייה אותו.

אבל, מה למדת? היא ממשיכה ושואלת, ואני, במבט למטה, מושפל אך ליבי למעלה פונה אל אהבתי הגדולה – היקום, אלוהים וכל עוזריו, אז אני עונה על אילו תעודות רכשתי ועל כך שבאתי מעולם המחול בעצם, ובמשך השנים רכשתי תעודות שונות של טכניקות לטיפול והוראה.  

אך בעיקר, למדתי איך להשיב חיים אל חיי, איך להחזיר לבנותיי שמחה ללב אחרי האובדן שחווינו, איך להשיב אמונה למקום שרמסו בו את אמונתי, איך לברר מי אני ומה אני רוצה בחיי, איך להתבונן על המקום שהייתי בו ומה למדתי משם, איך להפסיק לפחד, איך לנשום מחדש, איך לא להפסיק להאמין בכוחות וביכולות שלי, איך לא להפסיק להאמין כי יש אהבת אמת, איך לחזק ידיהם של אחרים ולתת להם כוח לחיות את חייהם..., איך לחולל ניסים מאהבה, איך לזרוע מחשבות משנות תודעה, ואיך לשיר שיר הלל לבריאה.

ועל כל זה, כל פעם אכתוב קצת.

ולעת עתה, כהרגלי בפועל, שולחת אהבה וחיבוק לכל מי שמוכן לקבל

ענבל